קוונטין טרנטינו, שהוא אחד הבמאים המוערכים והמזוהים ביותר בהוליווד, ניגש לעולם הספרות עם יצירה שהוציאה לאור בשם "Once Upon a Time in Hollywood", מתוך ההתאמה שלו לסרטו מ-2019. הספר נותן לטרנטינו מרחב חדש להרחיב ולהעמיק בדמויות ובעלילה שלו, מה שמביא לשאלות על היחסים בין קולנוע לספרות ועל המשמעות של כתיבה נרטיבית בעידן הדיגיטלי.

הספר עושה שימוש נרחב בסגנון טרנטינו המוכר: דיאלוגים חדים וארוכים, זיקות תרבותיות רבות, ואלימות גרפית. התערבות זו של סגנונות ייחודיים שהפכו את סרטיו לקלאסיים מצביעה על נכונות להרחיב את גבולות הסיפורת שלו מעבר למסך הגדול.

אך מעבר לסגנון, ישנה בחירה מעמיקה יותר בספרו. טרנטינו משתמש במדיום הזה כדי להציג את ההיסטוריה של הוליווד בזווית אחרת, מתוך נקודת מבט של דמויות שלא הגיעו לזירה הראשית. הוא מציע פרשנות אישית וביקורתית לתעשייה שבה הוא עצמו מהווה חלק בלתי נפרד.

ההצלחה של הספר מעלה שאלה מרכזית: האם טרנטינו מתחיל כאן פרק חדש בקריירה שיכול לכלול יותר כתיבה ופחות בימוי? האם הספר הוא פשוט פרויקט נלווה לסרט, או שמא זו נקודת ציון בתהליך שינוי תרבותי רחב יותר?

מה שבטוח, זה שטרנטינו יודע להפתיע ולהחדש. גם בספרות, כמו בקולנוע שלו, הוא לא מפחד לקחת סיכונים ולהזיז גבולות, דבר שהופך כל יצירה שלו למעניינת ולבעלת משמעות. המעבר בין המדיומים מעיד על יכולת התאמה וחדשנות שממשיכה להפתיע ולהעשיר את עולם התרבות.