נפש אלוקית, נפש בהמית ובינוני

שלושה מהמושגים המרכזיים ביותר בספר התניא הם נפש אלוקית, נפש בהמית ו־בינוני.

הם קשורים זה לזה ומסבירים את המאבק הפנימי שמתואר לאורך התניא.

נפש אלוקית

הנפש האלוקית היא החלק באדם ששואף לקדושה, לחיבור עם הקב״ה, למשמעות ולעשיית טוב.

היא מבטאת את הרצון להתעלות מעל הנוחות והאינטרס האישי ולפעול מתוך ערכים ורוחניות.

בקצרה:
הנפש האלוקית שואלת: מה נכון לעשות?

נפש בהמית

הנפש הבהמית היא הצד הטבעי והאינסטינקטיבי של האדם.

היא קשורה לרצונות כמו נוחות, הנאה, כבוד, ביטחון וסיפוק עצמי.

הנפש הבהמית אינה בהכרח רעה. הבעיה מתחילה כאשר הרצונות הטבעיים מנהלים את האדם בלי בחירה.

בקצרה:
הנפש הבהמית שואלת לעיתים קרובות: מה אני רוצה עכשיו?

בינוני

הבינוני הוא מושג מרכזי בתניא.

בניגוד למשמעות הרגילה של המילה, אין הכוונה לאדם ממוצע.

הבינוני הוא אדם שעדיין חווה מאבק בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, אך שומר על שליטה בפועל במחשבה, בדיבור ובמעשה.

הוא יכול להרגיש כעס, קנאה או עצלות, אך עדיין לבחור שלא לפעול מתוך הרגש או הדחף.

בקצרה:
הבינוני חווה את המאבק – אבל עובד על הבחירה.

איך שלושת המושגים מתחברים?

אפשר לזכור זאת כך:

נפש אלוקית – מושכת לחיבור, משמעות וקדושה.
נפש בהמית – מושכת לצרכים ולרצונות הטבעיים.
בינוני – האדם שמתמודד עם שני הכוחות ובוחר כיצד לפעול.

דוגמה קצרה

מישהו פוגע בכם.

הנפש הבהמית יכולה לדחוף:

"תחזיר לו מיד."

הנפש האלוקית יכולה לעורר רצון:

"אל תפעל מתוך כעס."

הבינוני הוא האדם שחווה את שני הכיוונים – ובוחר כיצד להגיב.

משפט לזכירה

שתי הנפשות מסבירות למה יש בתוכנו מאבק; הבינוני מלמד שהמאבק לא חייב להחליט בשבילנו.