מיהו הבינוני לפי התניא?

כשאנחנו שומעים את המילה "בינוני", רובנו חושבים על מישהו שנמצא באמצע.

לא מצטיין במיוחד.
לא נכשל במיוחד.
פשוט ממוצע.

אבל בתניא, המושג בינוני הוא כמעט ההפך מזה.

הבינוני הוא אדם שנמצא בעבודה פנימית מתמדת. הוא עדיין מרגיש דחפים, רצונות ומחשבות שלא תמיד מתאימים למה שהוא מאמין בו, אבל הוא אינו נותן להם לשלוט בפועל במחשבה, בדיבור ובמעשה.

זו נקודה חשובה מאוד:

הבינוני אינו אדם שאין לו יצר. הוא אדם שיש לו יצר, אבל לא נותן לו את ההגה.

הבינוני עדיין מרגיש מאבק

אחת הטעויות הנפוצות היא לחשוב שאדם רוחני באמת אמור כבר לא להרגיש כעס, קנאה, עצלות או משיכה לדברים שלא מתאימים לו.

התניא אומר משהו אחר.

הבינוני עדיין יכול להרגיש את כל אלה.

הוא יכול להתעצבן.

הוא יכול להרגיש קנאה.

הוא יכול לרצות לוותר.

הוא יכול להרגיש עצלות.

הוא יכול אפילו להרגיש משיכה חזקה לפעול בצורה שהוא יודע שאינה נכונה.

אבל אז מגיע השלב החשוב:

מה הוא עושה עם זה?

כאן הבינוני נמדד.

לא לפי עצם הופעת הרגש, אלא לפי הבחירה שלו.

ההבדל בין רגש להתנהגות

נניח שמישהו מעליב אתכם.

הכעס עולה מיד.

אתם מרגישים צורך לענות.

האם עצם הכעס אומר שנכשלתם?

לפי התניא – לא.

השאלה המרכזית היא מה קורה עכשיו.

האם אתם ממשיכים להזין את הכעס במחשבות?

האם אתם אומרים דברים שתתחרטו עליהם?

האם אתם פועלים מתוך הדחף?

או שאתם עוצרים?

הבינוני לא תמיד שולט ברגע הראשון שבו הרגש מופיע, אבל הוא עובד על מה שקורה לאחר מכן.

כאן נכנסים שלושת הלבושים

כבר הכרנו את שלושת הלבושים של הנפש:

מחשבה
דיבור
מעשה

אלה התחומים שבהם הבחירה נעשית מוחשית.

ניקח כעס כדוגמה.

הכעס עצמו יכול להופיע.

אבל אז יש שלושה שלבים:

מחשבה

האם אני ממשיך להריץ בראש שוב ושוב את מה שהאדם עשה לי?

דיבור

האם אני פוגע בו בחזרה?

מעשה

האם אני עושה משהו מתוך נקמה או אימפולסיביות?

הבינוני עובד בדיוק בנקודות האלה.

אז הבינוני תמיד מצליח?

המושג בתניא מתאר מדרגה מאוד גבוהה של שליטה בפועל.

אבל עבורנו, כלומדים, הוא גם מציב מודל חשוב:

לא למדוד את עצמנו רק לפי מה שאנחנו מרגישים, אלא גם לפי מה שאנחנו בוחרים לעשות.

זה משנה מאוד את הדרך שבה מסתכלים על התקדמות.

אדם יכול לחשוב:

"אני עדיין כועס, אז שום דבר לא השתנה."

אבל אולי פעם הוא היה צועק מיד, והיום הוא עוצר.

אולי פעם היה שולח הודעה חריפה, והיום מחכה.

אולי פעם היה חושב על האירוע יום שלם, והיום מצליח לשחרר מהר יותר.

הרגש עדיין קיים.

אבל השליטה השתפרה.

למה התניא בוחר דווקא בבינוני?

זה אחד הדברים היפים בספר.

התניא לא בונה את כל הדרך סביב אדם מושלם שאין לו מאבקים.

הוא שם במרכז דווקא אדם שחי בתוך המאבק.

למה?

כי זה המקום שבו רוב בני האדם נמצאים.

אנחנו יודעים מה נכון – אבל לא תמיד רוצים אותו מיד.

אנחנו רוצים להיות טובים יותר – אבל יש גם התנגדות.

אנחנו מתקדמים – ואז שוב נופלים.

הבינוני מלמד שהמאבק עצמו לא מוציא אותנו מהדרך.

הבינוני מול הצדיק

הצדיק, לפי התניא, נמצא במקום שונה מאוד.

היחס שלו לרע השתנה בצורה עמוקה.

הבינוני, לעומת זאת, עדיין מרגיש משיכה לכיוונים שונים.

אבל ההתנהגות שלו נמצאת בשליטה.

לכן ההבדל ביניהם אינו פשוט:

"הצדיק עושה טוב והבינוני עושה קצת פחות טוב."

ההבדל הוא גם בעולם הפנימי.

אצל הבינוני, המאבק עדיין חי.

וזה בדיוק מה שהופך אותו לדמות כל כך מעניינת.

ומה לגבי "רשע"?

גם כאן חשוב לא להשתמש במשמעות היומיומית של המילה.

בתניא, ההגדרות הן רוחניות ומדויקות יותר.

המושג "רשע" אינו רק תווית מוסרית גסה של "אדם רע".

הוא קשור למצב שבו בפועל האדם מאפשר לצד הלא נכון להתבטא במחשבה, בדיבור או במעשה.

המטרה של ההבחנה אינה להדביק לאנשים תוויות.

המטרה היא להבין את מנגנון הבחירה.

דוגמה מהחיים

נניח שאתם מנסים לא לדבר לשון הרע.

מישהו בעבודה מעצבן אתכם.

אחר כך חבר שואל:

"נו, מה אתה חושב עליו באמת?"

ברגע הזה יש דחף חזק לדבר.

אולי אפילו יש תחושה:

"מגיע לו."

אבל אתם עוצרים.

אתם מרגישים את כל המאבק בפנים.

אבל לא אומרים את מה שהתחשק לכם.

מבחוץ, אולי אף אחד לא יודע שהיה מאבק.

אבל מבחינת עבודת הנפש – קרה כאן משהו גדול.

הייתה בחירה.

למה זה חשוב לחיים שלנו?

כי רובנו מחכים להרגיש אחרת לפני שנאמין שהשתנינו.

אבל התניא מלמד ששינוי לא תמיד מתחיל ברגש.

לפעמים הוא מתחיל בהתנהגות.

אני עדיין כועס – אבל מדבר אחרת.

אני עדיין מפחד – אבל עושה את הדבר הנכון.

אני עדיין עצלן – אבל קם.

אני עדיין מקנא – אבל לא פועל מתוך הקנאה.

הרגש אולי ישתנה עם הזמן.

אבל הבחירה לא חייבת לחכות.

הבינוני לא מנהל משא ומתן עם כל מחשבה

עוד נקודה מעניינת:

לא כל מחשבה דורשת דיון.

לפעמים עולה מחשבה שלילית, ואנחנו מיד מתחילים להתווכח איתה.

"למה חשבתי את זה?"

"מה זה אומר עליי?"

"אולי באמת אני כזה?"

אבל העבודה יכולה להיות פשוטה יותר:

לא להמשיך לתת למחשבה מקום.

להפנות את תשומת הלב.

לעבור למחשבה אחרת.

לעשות פעולה אחרת.

זה חלק מהשליטה שהבינוני מפתח.

תרגול: איפה אני כבר "בינוני" יותר ממה שאני חושב?

בחרו תחום אחד שבו יש לכם מאבק חוזר.

עכשיו שאלו:

מה אני עדיין מרגיש?

ואז:

מה אני כבר עושה אחרת?

למשל:

"אני עדיין נעלב מהר, אבל כבר לא מגיב מיד."

"עדיין קשה לי להתחיל משימות, אבל אני דוחה פחות."

"עדיין עולה בי קנאה, אבל אני כבר לא מקטין אחרים בגללה."

התרגיל הזה עוזר לראות שהתפתחות יכולה לקרות גם כשהמאבק עדיין קיים.

שלוש טעויות שכדאי להימנע מהן

1. "אם עדיין קשה לי, לא התקדמתי"

לא נכון.

לפעמים ההתקדמות היא בדיוק בדרך שבה אתם מתמודדים עם הקושי.

2. "אם עלתה מחשבה רעה, זה אומר משהו רע עליי"

עצם הופעת המחשבה אינה הבחירה.

השאלה היא מה אתם עושים איתה.

3. "אני חייב להרגיש אחרת לפני שאפעל אחרת"

גם זה לא נכון.

אפשר לפעול אחרת לפני שהרגש השתנה.

המשפט המרכזי של השיעור

אם צריך לזכור דבר אחד, זה זה:

הבינוני אינו נמדד בכך שאין בו מאבק, אלא בכך שהמאבק לא מחליט בשבילו.

לפני השיעור הבא

עכשיו אנחנו מבינים שהבינוני עדיין נאבק.

אבל כאן עולה שאלה טבעית:

אם אני עדיין נלחם באותם דברים שוב ושוב, איך אדע שאני באמת מתקדם?

זה בדיוק הנושא של השיעור הבא: